קיהן ואח' נ' חב' בי קונטקט תקשורת בע"מ ואח'

החלטה

החלטה זו באה בהמשך להחלטה שניתנה בדיון מיום 16/9/09 ולאחר עיון בבש"א 4243/09 ובבש"א 4333/09.

בש"א 4333/09 היא בקשה של התובעים להשלמת תצהיר עדות ראשית מטעם אחד מעדי התביעה וכן להשלמת חוות-דעת מומחה שהוגשה מטעם התובעים. התובעים טוענים בתמצית כי ההשלמות הללו נדרשות מאחר והנתבעות לא הביאו בפני התובעים טענות מפורטות, ואלה נודעו לראשונה מעיון בחוות דעתו של מומחה הנתבעות, אשר לטענת התובעים ביקר רק בחלק מהבניין ללא תאום וללא סיוע והסברים מצד התובעים. התצהיר המשלים נדרש כדי להוכיח אלו שינויים נעשו במבנה על ידי התובעים עד לביקור מומחה הנתבעות במבנה וכדי להוכיח עובדות מסוימות הנוגעות למצבו של גג המבנה, וחוות הדעת המשלימה נחוצה כדי להביא נתונים שהצורך בהם עלה רק לאחר קריאת חוות דעתו של מומחה הנתבעות, וכן כדי להתייחס לכמה מהערות מומחה הנתבעות בחוות דעתו. במהלך הדיון האחרון הוסיף ב"כ התובעים בקשה נוספת, שקבעתי כי יש לראותה כחלק מבש"א 4333/09, והיא להתיר לתובעים להגיש תע"צ מטעם שירותי הכיבוי.

הנתבעות מתנגדות לבקשה. נימוקי ההתנגדות כוללים את הטענה כי קבלת הבקשה היא בגדר היפוך סדר הבאת הראיות והפיכת הליך הגשת העדויות הראשיות למעין "פינג פונג" של ראיות וראיות-שכנגד, ללא קץ. עוד נטען כי התובעים היו יכולים ואף חייבים לצפות שהנכס ייבדק על ידי מומחה מטעם הנתבעות. עוד נטען על ידי הנתבעות כי ככל שהתובעים מבקשים להוכיח כיום כי מאז האירועים נשוא התביעה ועד לביקור מומחה הנתבעות במבנה פורקו על ידי התובעים חלקים מהנכס או ממערכותיו, הרי שמדובר ב"הרחבת חזית" אסורה משום שטענה כזו לא נטענה בכתבי הטענות ואף לא נטענה בתצהירי העדות הראשית של התובעים. עוד מתנגדות הנתבעות להגשת תע"צ מטעם שירותי הכיבוי. הנימוק שנתנו לכך הוא שאותם מסמכים, שהגישו הנתבעות ואשר כדי להתייחס אליהם מבוקשת הגשת תעודת עובד הציבור, צורפו כבר לכתב ההגנה ועל-כן היו התובעים חייבים להתייחס אליהם בראיותיהם מלכתחילה ולא לבקש "מקצה שיפורים", משאין מדובר בטענות מפתיעות מצד הנתבעות.

התובעים מפנים, בתשובתם לתגובת הנתבעות, לתקנה 168 החלה על ענייננו ומצביעים על כך שתקנה זו מאפשרת לבית המשפט חופש פעולה להורות בכל עת, אף אם הוגשו כבר תצהירים אחרים בעניין זה, על הוכחת עובדות מסוימות בתצהיר. עוד הם מצביעים על כך שתקנה זו כוללת חריג המאפשר הוכחת עובדה שלא הוגש לגביה תצהיר, אם שוכנע בית המשפט כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות. עוד הם מוסיפים כי גם לפי תקנה 158 שעליה התבססו הנתבעות, ניתן להתיר הבאת ראיות מפריכות. בכל הנוגע לפסק הדין ב-ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון, עליו מתבססת תגובת הנתבעות, מפנים התובעים תשומת הלב לכך שבאותו עניין נדונה בקשה לפתוח מחדש את הראיות בשלב הסיכומים מחמת חילופי עורכי דין, וכי באותו עניין עצמו חזר בית המשפט העליון על הכלל שהפרוצדורה "אינה מיטת סדום" וכי על בית המשפט להתיר "בנדיבות וברחבות" תיקון טעות שנפלה אצל בעל דין, כאשר זו ניתנת לתיקון מבלי לגרום עוול לבעל הדין האחר. עוד טוענים התובעים כי מדובר במקרה שבו ניתן לומר שיש "הודאה והדחה" מצד הנתבעות, המביאה לכך שהתובעים הם הזכאים להיות האחרונים בהבאת ראיות. לכך מוסיפים התובעים שלל טענות לגבי ביקור מומחה הנתבעות בנכס ולגבי עניינים נוספים. בנוגע להגשת תעודת עובד הציבור מטעם שירותי הכיבוי נטען כי מדובר בראיה רלבנטית ואובייקטיבית להוכחת עניין שלגביו נטענות כיום טענות מצד הנתבעות, אף שטענות כאלה לא הועלו "בזמן אמת" מצד הנתבעות.

כמעט כל טענות הצדדים, שהרבו לטעון כיד כשרון הכתיבה (הנכבד) של פרקליטיהן, אינן צריכות הכרעה כדי להחליט בבקשה. אשר לטענת הנתבעות בדבר "הרחבת חזית" (בטענה כי התובעים ביצעו שינויים בנכס בין האירועים נשוא התביעה לבין ביקור מומחה הנתבעות בנכס), הרי שאין בה כל ממש. אין מקום לדבר על "הרחבת חזית" ביחס לנטען בתצהירי העדות הראשית, משום שתצהירי עדות ראשית אינם מיועדים להגדיר את חזיתות המחלוקת. לכך נועדו כתבי הטענות. בנוסף, הטענה כי לאחר האירועים המקימים (לדעת התובעים) את עילת התביעה ביצעו התובעים פעולות כאלה ואחרות בנכס, לא היתה צריכה (ואף לא היתה יכולה) להיות מובאת בכתבי הטענות של התובעים, משום שאינה חלק מעילת תביעתם. מעבר לכך, מדובר ב"ראיית הזמה" קלאסית במובן זה שאינה באה להוכיח עובדות שהן חלק מעילת התביעה, אלא היא באה אך להראות שראיות הגנה מסוימות מבוססות על מצב דברים שלא היה קיים בעת קרות האירועים שעליהם מבוססת התביעה. עוד אציין כי הנתבעות אינן טוענות, כעניין שבעובדה, שהמומחה מטעמן ביקר בנכס בתיאום עם התובעים, ואף אינן טוענות כי ביקשו לתאם ביקור כזה אך הדבר לא עלה בידן. במאמר מוסגר אציין כי לו היו אלה פני הדברים היו הנתבעות יכולות לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט. המסקנה היא כי לא נסתרה הטענה שמומחה הנתבעות ביקר בנכס ללא תיאום עם התובעים וממילא גם מבלי לברר עימם עובדות כלשהן. בנסיבות אלה, הגשת תצהיר משלים מטעם התובעים שיכלול התייחסות להבדלים הנטענים על ידי התובעים בין מה שראו עיני מומחה הנתבעות לבין המצב בתקופה הרלבנטית לתביעה היא מהלך לגיטימי, שאילו היו התובעים מבקשים להגישו כראיית הזמה לאחר שמיעת ראיות הנתבעות הייתי מתיר להם את הדבר. ממילא הגשת וקבלת הבקשה בעת הזו אך מיטיבה עם הנתבעות ביחס לחלופה דלעיל. על כן יש לקבל את העתירה שעניינה הגשת תצהיר תשלים שיתייחס להבדלים בין מצב הנכס ומערכותיו בעת הרלבנטית לתביעה לבין המצב בעת ביקור מומחה הנתבעות בנכס.

אשר לעתירה שעניינה השלמות בחוות דעת מומחה התובעים, המצב פשוט עוד יותר. הנוהג הוא שבית המשפט מתיר, כעניין שבשגרה, השלמת חקירה ראשית בעל-פה למומחה מטעם בעל הדין הפותח בהבאת הראיות על מנת שיתייחס לחוות דעתו של מומחה הצד שכנגד, העשויה להישאר ללא מענה לחלקים מסוימים שלה אלמלא כן. כך במיוחד מקום שבו לא מונה מומחה מטעם בית המשפט, כבענייננו. במקום לנהוג בדרך המתוארת לעיל באו התובעים וביקשו להביא בכתב ומראש התייחסות כזו של המומחה מטעמם. אין כל סיבה שלא להתיר את הדבר בדרך זו, שאף מיטיבה עם הנתבעות בהשוואה לחלופה שתוארה לעיל, שבה הנתבעות תשמענה לראשונה במהלך שמיעת ההוכחות את התייחסות מומחה התובעים לחוות הדעת שמטעמן. כמובן שקשה להלין על כך שהתובעים לא ניחשו מה יכתוב מומחה מטעם הנתבעות בכלל, ובפרט לאחר שביקר במקום – לכאורה – בלי ידיעתן. על כן יש לקבל גם חלק זה של הבקשה.

נותרה רק העתירה (שהוספה שעל-פה בקדם המשפט האחרון) להתיר לתובעים הגשת תע"צ מטעם שירותי הכיבוי. עיינתי בכתב ההגנה, ומצאתי שנושא הצורך בהתקנת מערכות בתחום המיגון בפני אש נזכר בו (סעיף 7.3 סיפא, וכן נספח ג" לכתב ההגנה). מכאן שכעקרון, וככל שהתובעים מבקשים לטעון כי לא היה כל צורך להוסיף דבר בתחום הכיבוי, היה עליהם להגיש ראיות ככל שימצאו לנכון כבר בעת הגשת ראיותיהם. אם, לעומת זאת, כל שמבקשים התובעים להוכיח הוא כי לא כל מה שטוענות הנתבעות כיום בנושא זה נדרש בשעתו על ידי שירותי הכיבוי (בין בדרישה קונקרטית ובין על פי התקנים וההוראות הכלליות), הרי שמדובר בראיה שייתכן כי לא ניתן היה להגיש טרם העיון בראיות הנתבעות. בנסיבות כאלה שבהן ייתכן כי אכן מדובר ב"תיקון טעות" מצד התובעים, שטעו (אם אכן כך הוא, ובעת הזו אין בידי להכריע בדבר משום שתוכן התע"צ אינו בפניי) בכך שלא טרחו להביא את הראיה כבר בעת הגשת ראיותיהם בכתב, יש לפנות לעקרונות הכלליים שעל-פיהם מוכרעות שאלות בתחום סדרי הדין. סבורני שאין ללמוד מההלכה שנקבעה לעניין הגשת ראיות בשלב הסיכומים על הכלל שיש לנקוט בו כאשר מוגשת בקשה להגשת ראיה, שניתן ואף צריך היה להגיש קודם-לכן אולם הבקשה מוגשת טרם תחילת שמיעת הראיות. במקרה האחרון יש להחיל את הכלל המאפשר לבעל דין לתקן טעות "בנדיבות", כל עוד אין בקבלת הבקשה כדי לפגוע מבחינה מהותית בנתבעות. לא מצאתי שקבלת הבקשה בעת הזו תפגע פגיעה מהותית בנתבעות, ולמען הדיוק הן אף לא טענו לפגיעה כזו. על כן אני מתיר לתובעים הגשת תע"צ מטעם שירותי הכיבוי, ובמסגרת ההתייחסות לשאלת ההוצאות בפסק-הדין אתן משקל לעיתוי ההגשה אם אמצא שהתובעים היו צריכים לצפות את הצורך בהגשתה כבר לנוכח תוכן כתב ההגנה ונספחיו.

במסגרת בש"א 4243/09 עותרים התובעים למחיקת חלקים מתצהירי הנתבעות ומחוות דעת המומחה מטעמן, כמפורט בבקשה. בין נימוקי הבקשה גם טענות לעניין מועד הגשת תצהירי הנתבעות ולעניין אופן הגשת הנספחים וסימונם. טענות אלה אינן קשורות לחלקים שמחיקתם מבוקשת בבקשה. בכל הנוגע למועד ההגשה, הרי ככל שהדבר נדרש אני מאריך את המועד עד להמצאת התצהירים בפועל לידי ב"כ התובעים. בכל הנוגע לצורת צירוף הנספחים מבחינת גודלם, סימונם וכיו"ב, אין לי אלא לומר שהגיעה העת לצפות מבאי-כח הצדדים להתייחס להליך, זה לזה ולבית המשפט באופן בוגר וראוי, וככל שקיימות בעיות טכניות מסוג זה אין להביאן לפתחו של בית המשפט אלא יש להסדירן באופן ראוי המכבד את ההליך, את בית המשפט ואת בעלי הדין ופרקליטיהם. אעבור עתה לטענות הצריכות דיון והן כי החלקים שמבוקש למחוק אינם קבילים.

מדובר בחמישים(!) התנגדויות לערך. דיון פרטני בכל אחת מהן פירושו השקעת מאמץ שדומה כי הוא עשוי להיות קרוב, כמותית, למאמץ שיידרש כדי להכריע בתביעה כולה. אסתפק בקביעת העקרונות הכלליים, תוך שהעובדה שהתובעים התנגדו לכל מה שנכלל בבקשתם נותרת בעינה ויינתן לה המשקל הראוי בפסק הדין ככל שיהיה בכך כדי להשפיע על ההכרעה בתביעה. כל התייחסות בתצהיר לדברים שנאמרו למצהיר אינה ראיה לנכונות תוכן האמירה לגופה אלא רק לעצם האמירה. כל התייחסות בתצהיר לתחושותיו ודעותיו של מצהיר ככל שהיו קיימים בזמן האירועים הרלבנטיים קבילה, בהקשר של הוכחת הלך מחשבתו וכוונותיו של המצהיר (לרבות שאלת תום ליבו), אולם אינה קבילה להוכחת נכונות אותה מחשבה או כוונה לגופה, לרבות לאמיתות התשתית העובדתית שלה. כל הבעת דעה מצד מצהיר (להבדיל מנותן חוות דעת מומחה) יכולה להיות קבילה, כאמור, רק כדי להוכיח מה היתה דעתו בשעתה; אולם היא אינה קבילה לנכונותה לגופה, וכאשר אדם שיכול להיחשב כמומחה מגיש תצהיר ולא חוות דעת אזי ינהגו בדעותיו ככל שהן כלולות בתצהירו על פי הכלל האמור לעיל, חרף מומחיותו. ככל שנכללות בראיות הנתבעות "התנצחויות" ועובדות שאינן בידיעת המצהירים עליהן, הרי שהדבר יתברר בחקירות הנגדיות והתוצאה תתחייב מאליה. טענות משפטיות הנכללות בתצהירים ופותחות במילים "על פי יעוץ משפטי" או דומות להן אינן קבילות, למעט כאשר הובאו בהתייחס לפעולות והחלטות של המצהיר בזמן אמת וכדי לפרט מדוע פעל (או נמנע מלפעול) כפי שלטענתו היה במציאות. ברור שגם אז אין לראותן כאסמכתא לנכונות העצה המשפטית לגופה. בכל הנוגע לחוות דעת המומחה מטעם הנתבעות, ברור שככל מומחה גם מומחה זה אינו מעיד על נכונותה של התשתית העובדתית לחוות דעתו (אלא ככל שהיא מבוססת על מה שראה או בדק בעצמו לצורך עריכת חוות הדעת), אלא רק על מסקנותיו. בשולי הדברים אעיר כי איני מוצא לנכון להידרש לטענות שנכללו בתגובת הנתבעת 1 ולפיהן גם בראיות התובעים יש חלקים שאינם קבילים. לא זו הדרך להעלות טענות כאלה ולהביאן להכרעה.

הכללים כפי שפורטו לעיל יחולו על הראיות נשוא בש"א 4243/09.

המועד האחרון להגשת הראיות שהתרתי לתובעים להגיש כאמור בהחלטה זו לעיל הוא 31/1/2010.

קדם משפט אחרון נקבע בזה ליום 7/3/2010 בשעה 09:00, ובו ייקבעו מועדי שמיעת ההוכחות. נוכח התוצאה, אין צו נפרד להוצאות.

ניתן היום, ג' טבת תש"ע, 20 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: